טכניקת תיבת הרגשות שלי
מטרה:לסייע לילד לזהות, לתייג ולהביע את רגשותיו בצורה בטוחה, להפחית מתחים פנימיים ולפתח אינטליגנציה רגשית.
• גיל: +6
• משך הפעילות: 30–40 דקות
• ציוד נדרש: קופסה קטנה (או כל מכל אחר), דפים, עפרונות צבעוניים/טושים.
שלבי העבודה:הציעו לילד לדמיין שיש לו מרחב אישי המיועד לכל התחושות שלו – "תיבת רגשות".
1. מיפוי הרגשות:
תנו לילד דף נייר ובקשו ממנו לצייר או לכתוב רגשות שונים שהוא חווה, למשל:
• כעס
• עלבון
• פחד
• שמחה
• קנאה וכו'.
2. מתן ייצוג ויזואלי:
את כל אחד מהרגשות ניתן לייצג באמצעות:
• ציור חופשי
• בחירת צבע מסוים
• סמל או צורה
3. יצירת התיבה:
לאחר מכן, הילד גוזר את הדף לכרטיסיות נפרדות – רגש אחד על כל כרטיסיה. את כל הכרטיסיות מכניסים לתוך הקופסה.
4. מתן תוקף וזיהוי:
בקשו מהילד להוציא בכל פעם כרטיסיה אחת מהקופסה ולומר בקול:
• "זה הכעס שלי"
• "זה העלבון שלי"
• "זו השמחה שלי"
דגש חשוב: יש להקפיד על הדיבור בגוף ראשון ("השמחה שלי") כדי ליצור חיבור ובעלות על הרגש.שאלות לרפלקציה (שיקוף):
• אילו רגשות היה לך הכי קל לצייר?
• אילו רגשות היה קשה יותר לתת להם שם או לצייר אותם?
• האם יש רגשות שלא רצית להכניס לקופסה? מדוע?
• אילו רגשות מופיעים אצלך הכי הרבה בזמן האחרון?
• מה אתה עושה בדרך כלל כשאתה מרגיש ככה?
בשלב זה כדאי לדון ב:
• אילו רגשות נתפסים כ"מותרים" ואילו הילד מנסה להסתיר.
• כיצד הוא מתמודד בדרך כלל עם רגשות עוצמתיים.
סיום התהליך:הציעו לילד:
1. לבחור 1–2 רגשות שהם כרגע הכי מורכבים עבורו.
2. לחשוב יחד מה יכול לעזור לו להתמודד איתם.
ניתן:
• להוסיף לציור "עוגן" או "עזרה" (למשל: דמות מסוימת, פעולה מרגיעה, מקום בטוח).
• ליצור כרטיסיה חדשה שנקראת "מה עוזר לי".
תובנות וסיכום:הטכניקה מאפשרת לילד:
• לראות את הרגשות שלו כיישות נפרדת ממנו (החצנה).
• ללמוד לתת להם שם ולדבר עליהם.
• להבין שכל רגש הוא לגיטימי וחשוב, והעיקר הוא הדרך שבה אנו בוחרים לפעול איתו.
התרגיל מסייע בבניית תחושת מסוגלות בסיסית:
"אני יכול להתמודד עם הרגשות שלי, אני לא צריך לפחד מהם."
כותבת המדריך: נטליה לבובה
מאחורי כל יצירה יש סיפור.
מאחורי כל סיפור יש אדם שמצא מקום לבטא, להבין ולצמוח. אם גם אתם מחפשים מרחב בטוח לילד, לנער או לעצמכם, אשמח להכיר.